הגבלת רחפנים ארצית מעוררת חששות לגבי התיקון הראשון
הגבלת טיסה גורפת וארצית שהוטלה על ידי ממשל טראמפ זוכה לביקורת חריפה על מה שמומחים משפטיים וארגוני תקשורת טוענים שהוא הפרה חסרת תקדים של זכויות התיקון הראשון, במיוחד היכולת לתעד את אכיפת החוק.
ההגבלה, המכונה FDC 6/4375, אוסרת על מפעילים פרטיים של רחפנים, כולל עיתונאים מקצועיים ואזרחים, לטוס בטווח של חצי מייל (3000 רגל אופקית) מכל כלי רכב השייך לרשות ההגירה ואכיפת המכס של ארה"ב (ICE) או לרשות המכס והגנת הגבולות (CBP). סוכנויות אלו כפופות למשרד לביטחון המולדת, אחת מכמה ישויות פדרליות ש"נכסיהן הניידים" אסורים כעת למעקב רחפנים.
החל מה-16 בינואר 2026, וצפוי להימשך 21 חודשים יוצאי דופן עד ה-29 באוקטובר 2027, צו זה עומד בניגוד מוחלט להגבלות טיסה זמניות (TFRs) טיפוסיות, שהן בדרך כלל קצרות טווח ומקומיות לאירועים כמו אסונות טבע או תנועות נשיאותיות. מפרי FDC 6/4375 צפויים לעונשים פליליים ואזרחיים, כולל תפיסה או השמדה פוטנציאלית של הרחפנים שלהם.
הקרן לגבולות אלקטרוניים (EFF), יחד עם כלי תקשורת גדולים כולל The New York Times ו-The Washington Post, דרשה בינואר מרשות התעופה הפדרלית (FAA) לבטל את ההגבלה. חודשיים לאחר מכן, ה-FAA טרם הגיבה.
מבקרים מדגישים את ההשלכות המעשיות של הצו, ומציינים שסוכני הגירה משתמשים לעיתים קרובות במכוניות שכורות לא מסומנות או בכלי רכב עם לוחיות רישוי שהוחלפו, מה שמקשה על הציות ומעלה את הסבירות להפרות בשוגג. היכולת לתעד את אכיפת החוק הוכחה כחיונית לאחריותיות, כפי שהודגם במקרים כמו ההרג הבלתי חוקי של George Floyd, Renée Good, ו-Alex Pretti.
בעוד שה-FAA טוענת שה-TFR נמצא בסמכותה החוקית, ה-EFF טוענת שהוא מפר מספר זכויות חוקתיות, כולל התיקון הראשון, שכמעט כל בית משפט פדרלי לערעורים הכיר בו כערובה לזכות לתעד קצינים המבצעים את תפקידם. הניתוח המשפטי המקורי שערער על הגבלה זו נכתב בעיקר על ידי המתמחה המשפטי Raj Gambhir.
מקורות: